סקירה זו עוסקת בתפקידי המדריך הפדגוגי במודלים נבחרים להכשרת מורים במגוון ארצות: אירלנד, ארצות הברית, הולנד, ישראל, סינגפור ושבדיה. ראוי לציין כי מודלים אלו נבחרו כמודלים מייצגים של מגוון שותפויות בין האקדמיה לשדה והם מדגישים את התפקידים הזהים והשונים של המדריך הפדגוגי בכל אחת מן המדינות הנבחרות. ההדרכה הפדגוגית הינה תהליך בין-אישי מתמשך, שבמהלכו האדם המיומן (המדריך הפדגוגי; supervisor/teacher educator), משמש כ"מורה דרך" להוראה ומסייע לאדם המיומן פחות (המתכשר להוראה) על מנת לפתח התנהגות וזהות מקצועית של מורה. המדריך הפדגוגי פועל כמתווך בין התיאוריה הנלמדת במסגרת האקדמית לבין הניסיון המעשי הנרכש בהתנסות המעשית (פרקטיקום או התנסות קלינית). המדריך מסייע למתכשר ברכישת המיומנויות הנדרשות לתפקיד המורה, הוא מעניק תמיכה בקידום המתכשר ומעודד צמיחה אישית ומקצועית שלו. ברוב תוכניות ההכשרה למורים, מורי מורים מטעם המוסד המכשיר מלווים את המתכשרים להוראה באמצעות תצפיות ומשובים לאחר מכן. הליווי מהווה חלק בלתי נפרד מן הפרקטיקום של המתכשרים להוראה, המתבצע במהלך תקופת הלימודים בפרקי זמן משתנים בהתאם לתוכניות הלימודים השונות. מטרת ההדרכה הפדגוגית היא להעניק תמיכה כדי לבצע את ההתאמות הדרושות ולהשתפר לאורך זמן, לעודד שימוש בכלים רפלקטיביים תוך חקירה והדרכה והצבת אתגרים מספקים.
ניסיונות הגדרת תפקידי המדריך הפדגוגי נתקלים בקשיים שונים בשל העמימות השוררת בכל הנוגע לתפיסת מקצועיות, ברורות ומובחנות של התפקיד, ובשל העובדה שהמדריך פועל במעין מרחב שלישי, המשיק למרחב האקדמי ולמרחב השדה כאחד. המודלים שייסקרו כאן מציגים מגוון שותפויות בין האקדמיה לשדה ועוסקים בתפקידים של המדריך הפדגוגי בהתאם לכך. תחומי האחריות של המדריך הפדגוגי משיקים הן לידע התיאורטי הנלמד בכיתה והן ליישומו בשדה, לצד רכישת ידע מקצועי בהתנסות המעשית בבתי הספר. המדריך הפדגוגי אחראי על הערכת המתכשרים להוראה בפרקטיקום ועל העברת משוב באופנים שונים, כגון רפלקציה, קריאת יומנים, שיחות, מפגשים תקופתיים, תקשורת בין אישית וכיו"ב. זאת ועוד, במודלים של שותפות בין האקדמיה לשדה, המדריך הפדגוגי חולק את תפקידי ההערכה והמישוב עם מורים מכשירים בבתי הספר, מנהל בית הספר, אנשי סגל נוספים במוסד המכשיר או עם מנחים בית ספריים אחרים.
בשנים האחרונות, המדריך הפדגוגי הופך לאחראי על תחומי הכשרה נוספים כגון הכשרת עמיתים, יצירת קהילות לומדות, פיתוח תרבות בית ספרית, מחקר ומנהיגות חינוכית. יחד עם זאת, כפי שעולה מן המודלים שנסקרו כאן, יש צורך ביצירת מסגרת להכשרה מסודרת בהדרכה פדגוגית ובהגדרת התפקידים השונים בצורה מאורגנת, כולל חלוקת תחומי האחריות בין המדריך הפדגוגי ובין מנחים מומחים אחרים בפרקטיקום כמו המורים המכשירים.
